דילוג לתוכן הראשי
Reboost

הרצאות וכנסים לעורכי דין, איך הרצאה מביאה פניות בלי שידול

הרצאות וכנסים לעורכי דין מביאים לקוחות כשהקהל הנכון שומע הסבר ברור, וכשהמשרד לא רודף אחרי המשתתפים אחר כך. סעיף 56 לחוק לשכת עורכי הדין אוסר לשדל אדם למסור עבודה, בעצמו או על ידי אחר, וזה חל גם בכנס. בעמוד הזה נפרט לאיזה קהל כדאי להרצות, מה מותר לעשות באולם ואחריו, איך אוספים פרטים בהסכמה לפי חוק הספאם ותיקון 13, וכמה עולה הרצאה לכל פנייה שהיא מביאה.

העמוד הזה הוא חלק מהמדריך מוניטין למשרד עורכי דין, והוא עוסק בהופעה מול קהל. הרצאה במשרד רואי חשבון, יום עיון למנהלי משאבי אנוש, מפגש במרכז קהילתי, כנס של הלשכה או וובינר. לכל אחד מהם קהל אחר, וכולם כפופים לאותו סעיף 56 שאוסר שידול. ההבדל בין הרצאה שמביאה לקוחות לבין הרצאה שמביאה קובלנה משמעתית נמצא בעיקר במה שקורה בחצי השעה שאחרי, ובשבועות שאחר כך.

מה הרצאה נותנת למשרד עורכי דין, ומה לא

הרצאה טובה נותנת שלושה דברים שקשה לקנות. הראשון הוא אמון של אנשים שעוד לא צריכים עורך דין, אבל יצטרכו. מי ששמע הסבר ברור על ייפוי כוח מתמשך לפני שנה עשוי להתקשר למרצה כשאמא שלו תתחיל לשכוח, במקום להתחיל לחפש בגוגל. השני הוא מארגן שממליץ. רואה חשבון שראה את עורך הדין מסביר ללקוחות שלו מס על ירושה, ומרגיש שהלקוחות יצאו מרוצים, עשוי להמליץ עליו גם בלי הרצאה נוספת. השלישי הוא חומר. מצגת, הקלטה ושאלות שהקהל שאל הופכים למאמר באתר, לסרטון קצר ולפוסט בלינקדאין.

מה שהרצאה לא נותנת הוא זרם פניות קבוע. היא אירוע חד פעמי, וכמות הפניות ממנה קטנה. משרד שצריך פניות החודש יקבל אותן מהר יותר מפרסום בגוגל לעורכי דין. לפי מדד הבנצ׳מרק של BoostIt, העלות החציונית לפנייה בקמפיינים של משפטים בישראל היא 108 ש״ח, ובכל הענפים יחד 105 ש״ח. בדוגמאות החישוב שבהמשך, הרצאה יקרה יותר לכל פנייה. היתרון שלה הוא באיכות הפנייה ובהפניות שממשיכות להגיע מאותו מארגן.

עלות בפרסום בגוגל, משפטים מול כל הענפים
  • עלות לפנייה, משפטים₪108
  • עלות לפנייה, כל הענפים₪105
  • עלות לקליק, משפטים₪16.4
  • עלות לקליק, כל הענפים₪8.7

BoostIt, מדד הבנצ׳מרק של Google Ads בישראל, ערכים חציוניים

הנתונים האלה הם נקודת השוואה, לא יעד. עלות של 108 ש״ח לפנייה בגוגל כוללת פניות לא רלוונטיות, אנשים שמשווים בין חמישה משרדים ופניות שלא עונים להן בזמן. פנייה מהרצאה מגיעה מאדם שכבר שמע את עורך הדין מסביר במשך שעה, ולכן שיחת הייעוץ הראשונה נראית אחרת. כדי להשוות באמת צריך לספור בשני הערוצים את אותו דבר, לקוחות שחתמו, ולא רק פניות.

התחרות על במה גדולה. לפי נתוני הנהלת בתי המשפט מאוגוסט 2025, שפורסמו בטופדין, יש בישראל 66,359 עורכי דין פעילים, ובספירה של טופדין לפי תחום מוצהר יש 20,167 הצהרות על תחום התמחות. מנהלת משאבי אנוש שמחפשת מרצה לדיני עבודה יכולה לבחור בין רבים. מי שמקבל את הבמה הוא מי שמציע נושא מוגדר, שולח תקציר מסודר ומגיע עם חומר שהקהל יכול לקחת הביתה.

איזה קהל מביא תיקים

השאלה הראשונה היא לא איפה מרצים, אלא מי יושב באולם ומתי הוא יצטרך עורך דין. קהל טוב להרצאה הוא כזה שיש לו בעיה משפטית צפויה, או שהוא נותן שירות לאנשים שיש להם בעיה כזו. ההשלמה האוטומטית של גוגל מראה שמארגנים מחפשים לפי נושא ולא לפי מרצה. החיפוש ״הרצאה עורך דין״ לא מחזיר אף השלמה, אבל ״הרצאה ייפוי כוח״ משלים ל״הרצאה ייפוי כוח מתמשך״, ו״הרצאה לעובדים״ מחזיר שש השלמות, ובהן ״הרצאה מעניינת לעובדים״ ו״הרצאה לעובדים באילת״ (בדיקה מ־26 באוקטובר 2026). מכאן שההצעה למארגן צריכה להתחיל בנושא, ושם המשרד בא אחריו.

קהל תחומים מתאימים למה הקהל צריך את ההרצאה איך מגיעים אליו מה לבדוק
רואי חשבון ויועצי מס מיסוי, ירושות, מסחרי וחברות, חדלות פירעון הלקוחות שלהם שואלים אותם שאלות משפטיות, והם צריכים לדעת מתי להפנות פנייה ישירה למשרד, הרצאה ללקוחות המשרד או לצוות שלו אין תשלום על הפניות, סעיף 58
מנהלי משאבי אנוש דיני עבודה למעסיק יש חובות הסברה לפי התקנות למניעת הטרדה מינית, ושאלות שוטפות על פיטורים ושימוע ארגונים מקצועיים, ימי עיון, הרצאה לצוות של חברה המשרד לא מייצג עובדים נגד אותו מעסיק
מרכזים קהילתיים וקבוצות גיל שלישי ירושות וצוואות, ייפוי כוח מתמשך, משפחה נושא שכל משפחה תפגוש, והקהל מעדיף לשמוע אותו פנים מול פנים מתנ״ס, עמותה מקומית, ועד בית או קהילה בלי איסוף פרטים באולם, בלי מילוי טפסים עם משתתפים
הורים ומשפחות בגירושין דיני משפחה שאלות על משמורת, מזונות והסכמים, שמתעוררות לפני שפונים לעורך דין מרכזי גישור, קבוצות תמיכה, וובינר פתוח סודיות, אף פעם לא דוגמה מתיק אמיתי
עורכי דין מתחומים אחרים כל תחום שהם לא עוסקים בו הם מקבלים פניות שאינן בתחום שלהם ומחפשים למי להעביר פורומים וועדות בלשכה, כנסי הלשכה חלוקת שכר טרחה רק בהסכמה מפורשת, כלל 30
קהל רחב בוובינר צרכני, ביטוח לאומי, נזיקין שאלה כללית בלי בעיה מיידית פרסום ממומן, לינקדאין, אתר המשרד הזמנה היא פרסומת, וחלים עליה כל הכללים

שתי שורות בטבלה נשענות על חוק שיוצר צורך אמיתי בהרצאה. בייפוי כוח מתמשך, סעיף 32יד(א) לחוק הכשרות המשפטית קובע שהמסמך ייחתם לפני עורך דין שעבר הכשרה לעניין עריכת ייפוי כוח מתמשך, וסעיף 32יד(ג) מפרט מה עורך הדין צריך להסביר לממנה בלשון פשוטה, ובהם המשמעויות המשפטיות והחלופות כמו אפוטרופסות. זו בדיוק רשימת הנושאים של הרצאה טובה. סעיף 32ג(א)(6) קובע שעורך הדין שלפניו נערך ייפוי הכוח לא יכול להתמנות למיופה כוח, וזו שאלה שקהל מבוגר שואל כמעט תמיד.

בדיני עבודה, תקנה 2(א) לתקנות למניעת הטרדה מינית (חובות מעסיק) מחייבת מעסיק להביא לידיעת כל ממונה וכל עובד את האיסור על הטרדה מינית והתנכלות, ולהבהיר להם את חובות המעסיק לפי החוק והתקנות. מעסיק עם 25 עובדים או פחות יוצא ידי חובה אם הביא לידיעתם את התקנון לדוגמה, ומעסיק גדול יותר צריך לפעול לפי תקנה 8(3). מנהלת משאבי אנוש שצריכה להסביר את החובות האלה לצוות היא קהל טבעי למרצה מתחום דיני העבודה. את שאר העבודה מול מעסיקים ועובדים פירטנו בעמוד שיווק משרד דיני עבודה.

הקהל של עורכי דין אחרים נראה פחות מובן מאליו, אבל הוא אחד המקורות היציבים להפניות. ההשלמה האוטומטית של ״כנס עורכי דין״ מחזירה עשר השלמות, ובהן ״כנס עורכי דין באילת 2026״ ו״כנס לשכת עורכי הדין״. עורך דין מקרקעין שמקבל שאלה על ירושה, או עורכת דין מסחרית שלקוח שלה מתגרש, מחפשים למי להעביר. כלל 30 לכללי האתיקה מתיר לעורך הדין המעביר לקבל חלק בשכר הטרחה רק אם הוסכם על כך במפורש, ולכן כדאי להחליט מראש מה מדיניות המשרד בעניין, ולכתוב אותה.

מה מותר ומה אסור, סעיף 56 באולם ואחריו

סעיף 56 לחוק לשכת עורכי הדין קצר. ״לא ישדל עורך דין, בעצמו או על ידי אחר, כל אדם למסור לידיו עבודה מקצועית.״ שתי המילים החשובות להרצאות הן ״על ידי אחר״. האיסור חל גם על עובדי המשרד, על המארגן ועל כל מי שפועל בשם עורך הדין. בגיליון 77 של עלון האתיקה, ממרץ 2025, חזרה ועדת האתיקה על הכלל המנחה מהפסיקה, שלפיו הלקוח צריך לחפש את פרקליטו, ואסור לפרקליט לחפש את לקוחו.

המקרה הידוע ביותר בעניין הוא כנס לניצולי שואה. לפי דיווח ב־ynet מאפריל 2019, ועדת האתיקה של מחוז תל אביב הגישה קובלנה נגד עורך דין בעקבות כנס שערך לניצולי שואה יוצאי מרוקו ועיראק. לפי ממצאי חוקר פרטי שהוועדה שכרה, צוות המשרד ישב עם באי הכנס וסייע להם למלא טפסים, והמוזמנים שויכו לעורכי דין לפי סוג תביעת הפיצויים. עורך הדין הורשע בפגיעה בכבוד המקצוע, בהתנהגות שאינה הולמת, בשידול לקוחות באמצעות אחר ובעשיית פרסומת באמצעותו. נגזרו עליו שלושה חודשי השעיה על תנאי, נזיפה והוצאות של 5,000 ש״ח. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו בגלל שאלת סמכות הוועדה להיעזר בחוקר, ובית המשפט העליון הפך את ההחלטה והשאיר את ההרשעה על כנה.

שני פרטים במקרה הזה חשובים לכל משרד שמרצה. הראשון הוא שהכנס היה פתוח לציבור ונערך במתנ״ס, ולכן בית המשפט העליון קבע שהחוקר לא עקב אחרי עורך הדין ולא חדר למרחב פרטי שלו. כל מי שיושב בקהל יכול לראות ולדווח. השני הוא שההרצאה עצמה לא הייתה הבעיה. הבעיה הייתה הצוות שישב עם המשתתפים ומילא איתם טפסים, כלומר החתמה במקום.

ההחלטה השנייה שכדאי להכיר פורסמה בגיליון 75 של עלון האתיקה, תחת הכותרת ״עבירות שידול בזמן מלחמה״. ועדת האתיקה הארצית כתבה שהיא מעודדת התנדבות, אבל לא תגלה סובלנות כלפי עורכי דין שמציעים שירות חינם ואחר כך ממשיכים לטפל בתשלום, ״לרבות הזמנה להרצאות חינמיות, ושימוש ברשימת הנרשמים לצורך גיוס לקוחות למשרד״. במקרים כאלה, לפי ההחלטה, ההצעה הראשונית עולה כדי שידול. ההחלטה עסקה בניצול המצב במלחמה, אבל לפי הקריאה שלנו המשפט על רשימת הנרשמים רלוונטי לכל הרצאה.

מה קורה מותר? למה
הרצאה מקצועית על נושא מוגדר כן אין פנייה אישית לאדם מסוים, וההסבר עצמו מותר
משתתף ניגש אחרי ההרצאה עם שאלה כן, לענות ולתת פרטים הוא מחפש את עורך הדין, ולא להפך
חלוקת מידע כתוב על המשרד למי שמבקש כן כלל 5 מתיר מידע בכתב למי שפונה, בלי רושם מטעה
מעבר בין השולחנות והצעה ״לבדוק את התיק״ לא פנייה יזומה לאדם מסוים כדי לקבל עבודה, סעיף 56
צוות המשרד ממלא טפסים עם משתתפים באולם לא זה המקרה שבו הורשע עורך הדין בכנס ניצולי השואה
טלפון לכל הנרשמים יום אחרי ״לבדוק אם יש שאלות״ לא, לפי הקריאה שלנו שימוש ברשימת הנרשמים לגיוס לקוחות, גיליון 75
״ייעוץ ראשון חינם למשתתפי ההרצאה״ בהזמנה לא כלל 3(ב)(14) מתיר מלל חופשי שמציע שירות רק כשאין בו כל התייחסות לשכר הטרחה
המארגן שולח למשתתפים ״הצעה מיוחדת״ מהמשרד לא שידול על ידי אחר, ואולי גם פרסומת באמצעותו
ציון ההרצאה באתר, בעמוד ״פרסומים והרצאות״ כן כללים 3(ב)(15) ו־(16) מתירים לציין מאמרים ומשרות הוראה

השורה על ״ייעוץ חינם״ מבוססת על כלל 3(ב)(14), שמתיר בפרסומת מלל חופשי שמציע שירות משפטי רק אם ״אינו כולל כל התייחסות לשכר הטרחה״. בגיליון 77 מתוארת תלונה נגד עמותה שפרסמה ליווי ״בחינם״, ולפי הדיווח העמותה הורידה את המילה מהאתר. הזמנה להרצאה יכולה לומר שהכניסה חופשית, כי זה פרט על האירוע. היא לא צריכה לומר דבר על המחיר של השירות המשפטי.

יש גם צד של סודיות. כלל 19 לכללי האתיקה מחייב לשמור בסוד כל דבר שהלקוח מסר, אלא אם הסכים במפורש אחרת. דוגמה מתיק אמיתי, גם בלי שם, יכולה לזהות את הלקוח בקהל מקומי שבו כולם מכירים את כולם. בהרצאה עובדים עם דוגמאות שבנינו לצורך ההסבר, ואומרים את זה לקהל.

כשהמארגן הוא רואה חשבון, חברה או ארגון

רוב ההרצאות שמביאות לקוחות נערכות אצל מישהו אחר. משרד רואי חשבון שמזמין את הלקוחות שלו, חברה שמזמינה את מנהלי הצוותים, עמותה שמזמינה חברים. זה טוב, כי המארגן מביא קהל שסומך עליו. אבל זה גם המקום שבו עלולות להיווצר שתי בעיות, תשלום והעברת רשימות.

סעיף 58 לחוק הלשכה אוסר על עורך דין לשתף אדם שאינו עורך דין בהכנסותיו, ברוטו או נטו, ״בתמורה לשירותים, סיוע או תועלת אחרת לעסקו״. בהחלטה את/218/24, שפורסמה בגיליון 79 של עלון האתיקה, חזרה ועדת האתיקה הארצית על החלטה קודמת, את/15/19, שלפיה כל מצב שבו התגמול נעשה בזיקה להפניה הוא שיתוף אסור, גם כשהתשלום אינו אחוז משכר הטרחה. בשפה של הרצאות, אסור לשלם לרואה החשבון לפי לקוח שהגיע מההרצאה, אסור לתת לו הנחה על שירותים לפי מספר התיקים, ואסור לסכם ״הפניות הדדיות״ במכסה. את ההחלטות בעניין פירטנו בעמוד על הסדרי לידים ותשלום לפי פנייה.

מה כן אפשר? הרצאה שהמשרד נותן בלי תשלום, או בתשלום קבוע שאינו תלוי בתוצאה, כמו השתתפות בעלות האולם והכיבוד. לפי הקריאה שלנו, תשלום קבוע כזה דומה יותר לחסות בפרסום מאשר לשיתוף בהכנסות. לא מצאנו החלטה מפורשת של הלשכה על חסות בתשלום בכנסים, ולכן במקרה כזה כדאי לשאול את ועדת האתיקה של המחוז לפני שחותמים.

המכתב שהמשרד שולח למארגן הוא גם מקום לסגור את הכללים מראש. נוסח קצר יכול לכלול את הנקודות האלה:

  1. ההרצאה מקצועית, ואין בה הצעה לשירות או מחיר.
  2. אין תשלום או טובת הנאה שקשורים לפניות שיגיעו ממנה.
  3. המארגן לא פונה למשתתפים בשם המשרד לפני ההרצאה או אחריה.
  4. רשימת המשתתפים נשארת אצל המארגן, ולא עוברת למשרד.
  5. מי שרוצה לקבל מהמשרד את המצגת או עדכונים, נרשם ישירות אצל המשרד ונותן הסכמה.
  6. המשרד מאשר כל טקסט על ההרצאה שהמארגן שולח או מפרסם.

הנקודה השישית חשובה במיוחד. מארגן נלהב עלול לכתוב בהזמנה ״עורך הדין הכי טוב בעיר״ או ״ייעוץ חינם לכל המשתתפים״, ושני הנוסחים בעייתיים. כלל 2א אוסר פרסומת שיש בה כדי להטעות, וכלל 3(ב)(14) מתיר מלל חופשי שמציע שירות משפטי רק אם ״אינו כולל כל התייחסות לשכר הטרחה״. ההזמנה יוצאת בשם המארגן, אבל היא מפרסמת את המשרד.

מארגן מסוג אחר הוא ארגון עורכי דין. בגיליון 77 התייחסה ועדת האתיקה הארצית לשאלה של משרד שרצה להציע שיתוף פעולה למשרדים אחרים. הוועדה הזכירה החלטה ישנה של ועדת הייעוץ לענייני פרסומת, שהתירה מכתב עד פעמיים בשנה לעורך דין פרטי בלבד, וקבעה שאין מניעה לפנות למשרדים פרטיים, בכתב או בעל פה, בדרך מכבדת. לפי הוועדה, פנייה לחברים למקצוע אינה שידול, כי סעיף 56 נועד למנוע פנייה ישירה ללקוחות. הסייג נשאר, ואין לפנות ליועצים משפטיים של ארגונים ומוסדות, כי הם לקוח הקצה. ההחלטה החדשה מבטלת את ההחלטה הישנה. לכן, לפי הקריאה שלנו, אחרי כנס של הלשכה מותר לפנות לעורכי דין פרטיים שפגשתם, ולא ליועצים משפטיים פנימיים שישבו באותו אולם.

איסוף פרטים בהסכמה, טופס ההרשמה והרשימה

הרשמה להרצאה או לוובינר היא איסוף מידע אישי, וחלים עליה שני חוקים. הראשון הוא חוק הגנת הפרטיות, שתיקון 13 שלו נכנס לתוקף ב־14 באוגוסט 2025. סעיף 11 לחוק מחייב שכל פנייה לאדם לקבלת מידע אישי לשם עיבודו במאגר תלווה בהודעה שמפרטת את הדברים האלה:

  1. אם מסירת המידע היא חובה חוקית או לפי רצון, ומה התוצאה של אי הסכמה.
  2. המטרה שלשמה מבוקש המידע.
  3. שם בעל השליטה במאגר ודרכי ההתקשרות איתו.
  4. למי יימסר המידע ומטרות המסירה.
  5. הזכות לעיין במידע ולבקש לתקן אותו.

השני הוא סעיף 30א לחוק התקשורת, חוק הספאם. סעיף 30א(ב) אוסר לשלוח דבר פרסומת במייל, ב־SMS, בפקס או בחיוג אוטומטי בלי הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב. סעיף 30א(י) מתיר לבית המשפט לפסוק פיצוי של עד 1,000 ש״ח על כל הודעה, בלי שהנמען צריך להוכיח נזק. החוק כולל חריג למי שמסר את פרטיו במהלך רכישה של שירות או משא ומתן לרכישה, בתנאים שבסעיף 30א(ג). לפי הקריאה שלנו, הרשמה להרצאה חינם אינה רכישה ואינה משא ומתן, ולכן לא כדאי להסתמך על החריג הזה.

מכאן שטופס הרשמה טוב מפריד בין שני דברים. הרשמה להרצאה, שבשבילה צריך שם ודרך ליצור קשר. והסכמה לקבל עדכונים מהמשרד, שהיא תיבה נפרדת שלא מסומנת מראש. נוסח שעובד יכול להיראות כך.

מסירת הפרטים מרצון. נשתמש בהם רק כדי לשלוח לך את הקישור להרצאה, תזכורת ואת המצגת. הפרטים נשמרים אצל [שם המשרד, כתובת, טלפון] ובמערכת ההרשמה [שם הספק], ולא יועברו לאחרים. אפשר לעיין בהם ולבקש לתקן אותם. פרטים מלאים במדיניות הפרטיות.

☐ אני רוצה לקבל מהמשרד עדכונים מקצועיים במייל. אפשר להסיר את עצמי בכל עת.

זו דוגמה ולא נוסח משפטי מחייב. אם ההרשמה עוברת דרך פלטפורמה של המארגן או ספק וובינרים, המשפט ״לא יועברו לאחרים״ לא מדויק, וצריך לכתוב לאן הם עוברים. את רשימת הבדיקות המלאה לטופס פנייה פירטנו בעמוד על תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות, ואת הנוסחים למייל ולמסרון בעמוד על חוק הספאם.

הסכמה לפי חוק הספאם היא תנאי אחד. כלל 3(יג) לכללי הפרסומת מוסיף תנאי משלו, ולפיו מידעון נשלח רק ללקוחות המשרד שביקשו ולאחרים שביקשו. התיבה הנפרדת בטופס עונה על שני התנאים יחד. מי שסימן אותה נכנס לרשימת התפוצה, ואת הניוזלטר עצמו, מה כותבים בו ובאיזה קצב, פירטנו בעמוד ניוזלטר למשרד עורכי דין.

יש מקרה אחד שבו החוק מקל, וכדאי להכיר אותו. סעיף 30א(ב) קובע שפנייה חד פעמית לנמען שהוא בית עסק, שמהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת, אינה הפרה. משרד רואי חשבון או חברה הם בתי עסק. לפי הקריאה שלנו, אפשר לשלוח למשרד רואי חשבון מייל אחד שמציע הרצאה ושואל אם הם מעוניינים לקבל הצעות כאלה, ואם לא ענו בחיוב, לא שולחים שוב. מייל לאדם פרטי שפגשתם בכנס לא נכנס לחריג הזה.

כרטיסי ביקור הם שאלה שחוזרת. אדם שנתן לעורך הדין כרטיס ביקור בכנס לא הסכים בכתב לקבל דבר פרסומת. אפשר להתקשר אליו בעניין שהוא עצמו העלה, ואפשר לשלוח לו מייל אישי בהמשך לשיחה. לצרף אותו לרשימת תפוצה בלי שביקש, לא.

איך בונים הרצאה שמביאה פניות

הרצאה שמביאה פניות עונה על שאלה אחת שהקהל כבר שואל את עצמו. ״ייפוי כוח מתמשך, מתי עושים ומה כותבים בו״ עובד טוב יותר מ״דיני משפחה בישראל״. ״מה מעסיק חייב לעשות לפני שימוע״ עובד טוב יותר מ״עדכונים בדיני עבודה״. הנושא הצר עוזר למארגן להזמין את הקהל הנכון, ועוזר למשתתפים לזכור במי מדובר כשהבעיה מגיעה.

מבנה שעובד ברוב התחומים, לשעה של הרצאה:

  1. עשר דקות. שלושה מצבים נפוצים שהקהל מכיר, בלי שמות ובלי פרטים מתיקים.
  2. עשרים דקות. מה החוק אומר בפועל, עם הסעיפים עצמם על המסך ובעברית פשוטה.
  3. עשר דקות. הטעויות שאנשים עושים לבד, ומה המחיר שלהן בזמן או בכסף, בלי להפחיד.
  4. עשר דקות. רשימת בדיקה שהקהל יכול לקחת הביתה ולמלא בעצמו.
  5. עשר דקות. שאלות. בלי ייעוץ על מקרה ספציפי מול כולם, ועם הצעה לדבר אחרי ההרצאה.

רשימת הבדיקה בסעיף 4 היא הנכס החשוב של ההרצאה. היא משאירה בבית של המשתתף דף עם שם המשרד ודרכי ההתקשרות, ומותר לחלק אותה למי שרוצה, כמו כל מידע מקצועי בכתב. אם מחלקים אותה בדיגיטל, קוד QR שמוביל לעמוד באתר המשרד שבו אפשר להוריד אותה ולהירשם לעדכונים, בהסכמה, מחבר בין ההרצאה לבין האתר. לעמוד הזה כדאי לתת כתובת ייחודית, כדי שבדוח האתר יהיה ברור כמה אנשים הגיעו מההרצאה.

הרצאה פיזית וובינר
קהל מקומי, ומבוגר יותר בממוצע מכל הארץ, מי שנוח לו מול מסך
קשר עם המארגן חזק, נפגשים פנים מול פנים חלש יותר
שאלות אחרי ההרצאה שיחה קצרה ליד הבמה בצ׳אט, מול כולם, ולכן כללית יותר
עלות ישירה נסיעה, לפעמים חלק באולם ובכיבוד מנוי לפלטפורמה
שימוש חוזר צילום חלקי, אם יש הקלטה מלאה שאפשר לערוך
סיכון אתי עיקרי פנייה יזומה למשתתפים באולם שימוש ברשימת הנרשמים בלי הסכמה

לגבי וובינר, עמוד המחירים של Zoom מציג בתוכנית Basic מגבלה של 40 דקות ו־100 משתתפים לכל מפגש, ובתוכנית Pro מחיר של 16.99 דולר למשתמש לחודש בחיוב חודשי (בדיקה מ־26 באוקטובר 2026). הרצאה של שעה עם שאלות לא נכנסת ב־40 דקות. ההשלמה האוטומטית של ״וובינר״ כוללת ״וובינר זום״ ו״וובינר חינמי״, כלומר הקהל מצפה לזום ומחפש כניסה בלי תשלום.

ההקלטה של וובינר היא חומר גלם. אפשר לחתוך ממנה שלושה עד חמישה קטעים קצרים, כל אחד על שאלה אחת שנשאלה, ולפרסם אותם כסרטונים. איך עושים את זה, באיזה אורך ועם אילו כתוביות, פירטנו במדריך על וידאו קצר לעורכי דין. אם בהקלטה רואים או שומעים משתתפים, צריך את ההסכמה שלהם לפני שמפרסמים. כלל 3(ה) לכללי הפרסומת דורש הצהרה בכתב לפני פרסום תמונות שבהן עורך הדין מופיע עם לקוחותיו, ומשתתף בהרצאה עלול להיות לקוח.

המשתתפים ששאלו שאלה טובה ואמרו בסוף ״היה מועיל מאוד״ הם לא המלצה שאפשר לפרסם. המלצה בפרסומת מותרת לפי כלל 3(יא), בתנאי שאינה יוצרת רושם מטעה, ושם של לקוח באתר מותר לפי כלל 3(ט) רק אחרי הצהרה שלו בכתב. את הכללים לבקשה ולפרסום של המלצות פירטנו בעמוד על המלצות לקוחות.

כמה עולה הרצאה, ומודל עלות לפנייה

העלות העיקרית של הרצאה היא זמן של עורך דין, לא כסף. לכן החישוב שלמטה מתחיל בשעות. שווי השעה הוא מספר שכל משרד צריך להכניס לפי עצמו. בדוגמאות שלמטה הנחנו 500 ש״ח לשעה כדי להראות את החישוב, וזה לא נתון שוק.

הרצאה פיזית אחת במשרד רואי חשבון, דוגמה ראשונה. הכנה של 8 שעות, נסיעה והרצאה של 3 שעות, ומעקב של 2 שעות, יחד 13 שעות. כפול 500 ש״ח זה 6,500 ש״ח של זמן. נוסיף 300 ש״ח להדפסת רשימות בדיקה, וזה 6,800 ש״ח. אם ההרצאה הביאה 4 פניות בשלושת החודשים שאחריה, העלות היא 6,800 חלקי 4, כלומר 1,700 ש״ח לפנייה.

וובינר מאותו חומר, דוגמה שנייה. ההכנה כבר נעשתה, ונשארו שעתיים לעדכון. שעה וחצי של וובינר ושעתיים של מעקב, יחד 5.5 שעות, כפול 500 ש״ח זה 2,750 ש״ח. נוסיף חודש של מנוי Pro בזום, 16.99 דולר. אם הוובינר הביא 3 פניות, העלות היא כ־917 ש״ח לפנייה, בלי המנוי.

סדרה של ארבע הרצאות באותו נושא, דוגמה שלישית. הכנה של 8 שעות פעם אחת, ועוד 5 שעות לכל הרצאה, 3 להרצאה ו־2 למעקב. יחד 8 ועוד 20, כלומר 28 שעות, כפול 500 ש״ח זה 14,000 ש״ח. אם הסדרה הביאה 12 פניות, העלות היא 14,000 חלקי 12, כלומר כ־1,167 ש״ח לפנייה.

מודל שעות עלות זמן לפי 500 ש״ח לשעה פניות בדוגמה עלות לפנייה
הרצאה פיזית אחת 13 6,500 ש״ח ועוד 300 ש״ח הדפסה 4 1,700 ש״ח
וובינר מחומר קיים 5.5 2,750 ש״ח ועוד מנוי 3 כ־917 ש״ח
סדרה של ארבע הרצאות 28 14,000 ש״ח 12 כ־1,167 ש״ח
פרסום בגוגל, משפטים לא רלוונטי לא רלוונטי לא רלוונטי 108 ש״ח חציון לפי BoostIt

לפי הטבלה, הרצאה יקרה פי כמה מפרסום בגוגל לכל פנייה. זה נכון, וזו הסיבה שהרצאות לא מחליפות פרסום. החשבון משתנה כשמסתכלים על שני דברים שהטבלה לא סופרת. הראשון הוא לקוח שחתם. אם שכר הטרחה הממוצע בתיק אצלכם גבוה מ־6,800 ש״ח, לקוח אחד מההרצאה הראשונה מכסה אותה. השני הוא המארגן. רואה חשבון שמפנה אחר כך לקוח אחד ברבעון, בלי תשלום ובלי מכסה, הופך את ההרצאה לערוץ שממשיך לעבוד שנה או שנתיים.

כדי שהחישוב יהיה אמיתי צריך לספור. בטבלה פשוטה רושמים לכל הרצאה את התאריך, המארגן, מספר המשתתפים, השעות שהושקעו, הפניות בשלושת החודשים שאחריה והלקוחות שחתמו. אחרי ארבע או חמש הרצאות רואים איזה קהל עובד, ואיזה רק נעים לפגוש.

מעקב אחרי ההרצאה, מהיום הראשון ועד שלושה חודשים

המעקב הוא החלק שבו רוב המשרדים מפסידים פניות, וגם החלק שבו רוב הסיכון האתי. ההבדל בין מעקב מותר לבין שידול הוא מי יזם את הקשר. מי שביקש את המצגת, השאיר שאלה או סימן את התיבה, פתח את הדלת בעצמו. מי שרק נרשם להרצאה, לא.

מתי מה עושים למי
ביום ההרצאה שולחים את המצגת ואת רשימת הבדיקה רק למי שביקש, ישירות או בטופס
עד יומיים אחרי עונים בכתב על שאלות שנשארו פתוחות רק למי ששאל
שבוע אחרי מייל תודה קצר למארגן, עם שאלות שעלו ורעיון להרצאה הבאה למארגן
שבועיים אחרי מאמר באתר שעונה על השאלות שנשאלו, בלי פרטים מזהים לכולם, דרך האתר
חודש אחרי עדכון מקצועי ראשון ברשימת התפוצה רק למי שסימן הסכמה
שלושה חודשים אחרי בודקים כמה פניות הגיעו ומאיפה, ומחליטים אם לחזור לאותו מארגן בתוך המשרד

כשמשתתף מתקשר, השיחה הראשונה צריכה לזהות שהוא מגיע מהרצאה. מי שעונה בטלפון שואל ״איך שמעתם עלינו״, ויש לו אפשרות ״הרצאה או כנס״ ושדה לשם המארגן. בלי זה הפנייה תירשם כ״חיפוש בגוגל״, כי המשתתף חיפש את שם המשרד לפני שהתקשר. איך בונים את השאלה הזו ואת הטבלה שאוספת את התשובות, פירטנו במדריך על מעקב אחרי פנייה, ואת השיחה עצמה במדריך על פגישת ייעוץ ראשונה.

מקור נוסף למדידה הוא האתר. עמוד רשימת הבדיקה עם הכתובת הייחודית מראה כמה אנשים הגיעו מקוד ה־QR. החיפושים של שם המשרד בגוגל בשבועות שאחרי ההרצאה מראים כמה אנשים זכרו את השם. אף אחד מהמספרים האלה לא מדויק לבד, אבל שלושתם יחד, הטלפון, העמוד והחיפושים, נותנים תמונה סבירה אחרי שלושה חודשים.

טעויות נפוצות בהרצאות של משרדים

  1. הרצאה רחבה מדי. ״כל מה שצריך לדעת על דיני עבודה״ בשעה אחת משאיר את הקהל בלי שום דבר שאפשר לעשות. נושא צר אחד עם רשימת בדיקה עדיף.
  2. שקף עם ״ייעוץ ראשון ללא עלות״. זו התייחסות לשכר טרחה בפרסומת, וכלל 3(ב)(14) מתיר מלל חופשי שמציע שירות רק בלי התייחסות כזו. שקף סיום עם שם המשרד, תחומי העיסוק ודרכי ההתקשרות כולל רק פרטים שכלל 3(ב) מתיר בפרסומת.
  3. צוות שעובר בין המשתתפים. גם כשהכוונה טובה, עובדת משרד שיושבת ליד משתתף ושואלת על המקרה שלו עושה את מה שסעיף 56 אוסר, ״על ידי אחר״.
  4. רשימת המשתתפים של המארגן עוברת למשרד. זו העברת מידע אישי שהמשתתפים לא הסכימו לה, ושימוש בה לפנייה עלול להיחשב שידול לפי גיליון 75.
  5. דוגמה מתיק אמיתי. קהל מקומי מזהה אנשים מהר. כלל 19 חל גם כשאין שם.
  6. ייעוץ פרטני מול כולם. משתתף ששואל על הגירושין שלו מול שלושים אנשים לא מקבל תשובה טובה, וחושף פרטים. מציעים לדבר אחרי ההרצאה.
  7. אין מעקב בכלל. המשרד מרצה, חוזר לעבודה, ולא שולח את המצגת למי שביקש. ההרצאה הבאה תיראה מיותרת, כי אף אחד לא ספר מה הגיע מהקודמת.
  8. אין שמירה של חומרים. ההזמנה, המצגת והטופס צריכים להישמר שלוש שנים לפי כלל 3א, יחד עם המועד והמקום.

תוכנית ל־90 יום למשרד שמתחיל להרצות

שבועות מה עושים מה יוצא מזה
1 עד 2 בוחרים נושא צר אחד וקהל אחד, וכותבים תקציר של חצי עמוד הצעה שאפשר לשלוח למארגן
3 עד 4 בונים מצגת, רשימת בדיקה וטופס הרשמה עם הודעת פרטיות ותיבת הסכמה נפרדת חומר מוכן, שעבר בדיקה של כללי הפרסומת
5 עד 6 פונים לשלושה עד חמישה מארגנים, משרדי רואי חשבון, ארגון מקצועי או מתנ״ס, במייל אישי אחד לכל אחד מועד להרצאה הראשונה
7 עד 8 שולחים למארגן את מכתב הכללים, ומאשרים את נוסח ההזמנה שלו הזמנה שעומדת בכללים 2א ו־3(ב)(14)
9 ההרצאה הראשונה משתתפים, שאלות, אנשים שביקשו את החומר
10 מעקב, מצגת למי שביקש ותודה למארגן פניות ראשונות, אם יש
11 עד 12 וובינר מאותו חומר, ומאמר באתר על השאלות שנשאלו הקלטה ועמוד באתר
13 ספירה לפי הטבלה, ובחירה של הקהל להרצאה הבאה החלטה על המשך מבוססת על נתונים

התוכנית בנויה כך שכל שלב מייצר משהו שיש לו ערך גם בלי הרצאה. התקציר הופך לעמוד באתר, רשימת הבדיקה הופכת למדריך להורדה, והשאלות שנשאלו הופכות למאמרים. הרצאה ביום עיון או בפקולטה יכולה להביא גם קישור לאתר המשרד מעמוד האירוע, ואת הצד הזה פירטנו במדריך קישורים לאתר עורך דין.

איך הרצאות מתחברות לשאר העבודה על המוניטין

הרצאה עובדת טוב יותר כשיש למשרד חומר כתוב מאחוריה. מארגן שמקבל הצעה להרצאה בודק קודם את האתר ואת הפרופיל המקצועי של עורך הדין. מאמר על הנושא, כפי שתיארנו בעמוד פרסום מאמרים לעורכי דין, הוא ההוכחה הכי פשוטה שעורך הדין יודע להסביר. ראיון בתקשורת על אותו נושא, לפי מה שפירטנו בעמוד יחסי ציבור לעורכי דין, מוסיף אמון. והקלטה של הרצאה יכולה להפוך לפרק, כפי שמתואר בעמוד פודקאסט ויוטיוב לעורכי דין.

מהכיוון השני, הרצאה מזינה ערוצים אחרים. פוסט בלינקדאין על שלוש שאלות שהקהל שאל מביא חשיפה לאנשים שלא היו באולם, ואיך כותבים כזה פירטנו במדריך לינקדאין לעורכי דין. עמוד ״פרסומים והרצאות״ באתר, שכללים 3(ב)(15) ו־(16) מתירים, מראה למבקרים שעורך הדין מלמד. כל זה מצטבר לשם שאנשים מחפשים בגוגל, וזה מה שעבודת מיתוג לעורכי דין בונה. ואם השם כבר מופיע בדירוג מקצועי, אפשר לציין גם את זה באתר לפי הכללים שבעמוד על דירוג עורכי דין.

הצד שאנחנו עובדים עליו ב־Reboost הוא מה שקורה אחרי שההרצאה הביאה מישהו לחפש את המשרד. האתר שהוא מגיע אליו, הטופס שהוא ממלא, הזמן שלוקח לחזור אליו ושאלת ״איך שמעתם עלינו״ שמאפשרת לספור. את החלק הזה, מהפנייה ועד הפגישה, פירטנו בעמוד ניהול פניות למשרד עורכי דין. אנחנו עובדים רק עם משרדי עורכי דין, בריטיינר חודשי של 3,000 עד 7,000 ש״ח ולא בתשלום לפי פנייה, וכל מודעה יוצאת בשם המשרד ובאישורו. כל חודש המשרד מקבל דוח על הפניות החדשות ועל המקור שלהן, כולל הרצאות. אנחנו לא עובדים עם שני משרדים מתחרים באותו תחום ובאותה עיר. מי שרוצה לדעת איפה הוא מאבד היום פניות שכבר מגיעות, יכול להתחיל בבדיקת משפך הפניות, במחיר קבוע שמקוזז מהחודש הראשון.

המידע בעמוד הזה כללי ואינו ייעוץ משפטי או חוות דעת אתית. הציטוטים מהחוקים ומהכללים נלקחו מהנוסח שבוויקיטקסט ומעלוני האתיקה של הלשכה, והיישום שלהם להרצאות ולכנסים הוא הקריאה שלנו, וסימנו אותו ככזה. במקרה גבולי, כמו כנס שמארגן גוף מסחרי או חסות בתשלום, כדאי לשאול את ועדת האתיקה של המחוז לפני האירוע.

מקורות

צוות Reboost · עודכן לאחרונה ב־

שאלות נפוצות

מותר לעורך דין לתת הרצאה חינם לקהל?

כן. הרצאה מקצועית שמסבירה נושא משפטי לא אסורה בעצמה, ולפי ועדת האתיקה הארצית היא אפילו רצויה כשמדובר בהתנדבות. הבעיה מתחילה כשההרצאה היא כלי לגייס לקוחות. בגיליון 75 של עלון האתיקה כתבה הוועדה שלא תגלה סובלנות כלפי הזמנה להרצאות חינמיות ושימוש ברשימת הנרשמים לגיוס לקוחות למשרד, ושבמקרים כאלה תראה בהצעה הראשונית שידול. ההחלטה עסקה בתקופת המלחמה ובאוכלוסיות שנפגעו, אבל ההיגיון שלה רחב יותר. מרצים, עונים על שאלות של מי שפונה, ולא מתקשרים לנרשמים כדי להציע שירות.

אחרי ההרצאה ניגש אליי משתתף עם שאלה על התיק שלו. מה מותר לעשות?

מותר לענות לו ולתת לו את פרטי המשרד. הכלל שהלשכה חוזרת עליו, ומופיע גם בגיליון 77 של עלון האתיקה, הוא שהלקוח צריך לחפש את עורך הדין, ועורך הדין אסור לו לחפש את הלקוח. כשהמשתתף ניגש, הוא זה שמחפש. כלל 5 לכללי הפרסומת מתיר לתת מידע בכתב על המשרד ועל הניסיון שלו למי שפונה. מה שלא עושים הוא לעבור בין השולחנות ולהציע בדיקה של תיקים, או לשבת עם משתתפים ולמלא איתם טפסים. זה בדיוק מה שהוביל להרשעה בשידול במקרה של כנס ניצולי השואה.

אפשר לשלוח ניוזלטר לכל מי שנרשם להרצאה?

לא בלי הסכמה נפרדת. כלל 3(יג) לכללי הפרסומת מתיר לשלוח מידעון רק ללקוחות שביקשו ולאחרים שביקשו. סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת דורש הסכמה מפורשת מראש בכתב לפני כל דבר פרסומת במייל או ב־SMS, והפיצוי בלי הוכחת נזק יכול להגיע ל־1,000 ש״ח על כל הודעה. הרשמה להרצאה היא הסכמה לקבל פרטים על ההרצאה, ולפי הקריאה שלנו לא יותר. לכן בטופס ההרשמה שמים תיבה נפרדת, לא מסומנת מראש, למי שרוצה לקבל עדכונים מהמשרד.

רואה חשבון מציע לארגן לנו הרצאה ללקוחות שלו. מה צריך לבדוק?

שלושה דברים. הראשון הוא שאין שום תשלום או טובת הנאה שקשורים לפניות שיגיעו מההרצאה. סעיף 58 לחוק הלשכה אוסר לשתף מי שאינו עורך דין בהכנסות, ובהחלטה את/218/24 חזרה ועדת האתיקה על הכלל שכל תגמול בזיקה להפניה הוא שיתוף אסור. השני הוא שרואה החשבון לא מתקשר ללקוחות שלו אחר כך כדי להציע את המשרד, כי סעיף 56 אוסר שידול גם על ידי אחר. השלישי הוא רשימת המשתתפים. היא של רואה החשבון, ולא עוברת למשרד אלא אם המשתתפים הסכימו לכך מראש.

כמה זמן לוקח עד שהרצאה מביאה לקוח?

אין לנו נתון שוק מבוסס על כך, ולכן לא נמציא מספר. פנייה יכולה להגיע בימים שאחרי ההרצאה, מאדם שהנושא בוער אצלו, והיא יכולה להגיע אחרי חודשים, כשמשתתף נזכר במרצה או כשהמארגן ממליץ עליו ללקוח אחר. מי שסופר רק את השבוע הראשון מפספס את הסוג השני. בגלל זה אנחנו ממליצים לעקוב לפחות שלושה חודשים אחרי כל הרצאה, עם שאלה קבועה בשיחה הראשונה ״איך שמעתם עלינו״ ואפשרות ״הרצאה״, ולצד זה לספור כמה פעמים אותו מארגן הזמין שוב.

עדיף כנס פיזי או וובינר?

תלוי בקהל ובנושא. בפגישה פיזית נוצר קשר אישי עם המארגן ועם המשתתפים, והיא מתאימה לקהל מקומי ולקהל מבוגר שלא נוח לו עם מחשב. וובינר זול יותר, מגיע לאנשים מכל הארץ, ומשאיר הקלטה שאפשר להשתמש בה שוב. בתוכנית החינמית של Zoom מפגש מוגבל ל־40 דקות ול־100 משתתפים לפי עמוד המחירים שלה, ולכן להרצאה של שעה עם שאלות צריך מנוי בתשלום. בפועל, משרד שמתחיל טוב יעשה הרצאה פיזית אחת לקהל מקצועי ווובינר אחד מאותו חומר.

צריך לשמור עותק של ההזמנה להרצאה?

לפי הקריאה שלנו, כן. כלל 3א לכללי הפרסומת מחייב לשמור עותק של פרסומת לשלוש שנים מיום שהופסקה, עם רישום של מקומות הפרסום והמועדים, ולהמציא אותם ללשכה לפי דרישה. הזמנה שהמשרד מפרסם ושמציעה את השירותים שלו היא פרסומת, גם אם הנושא שלה מקצועי. אנחנו ממליצים לשמור באותה תיקייה גם את המצגת, את טופס ההרשמה ואת נוסח ההסכמה, ואת ההתכתבות עם המארגן על מה שהוא שלח למוזמנים. כשמגיעה תלונה, קל יותר להראות מה נאמר מאשר לשחזר.

רוצים לדעת כמה פניות המשרד מפספס?

בדיקת משפך הפניות עוברת על כל הדרך מהחיפוש בגוגל ועד שיחת הייעוץ, ומראה איפה הולכים לאיבוד פניות וכסף.