פרסום המלצות לקוחות, דירוגים ותוצאות של תיקים

המלצות הן חלק מכללי האתיקה בפרסום עורכי דין, ובתחום הזה הכללים מתירים יותר ממה שמשרדים רבים חושבים. הבעיה היא לא עצם הפרסום, אלא שלושה דברים: הסכמה של הלקוח, אתר הדירוג שבו ההמלצה מופיעה, וניסוח שעלול להטעות. העמוד הזה עובר על כל אחד מהם, עם נוסח מוכן לטופס הסכמה, טבלה לפי ערוץ פרסום ורשימת בדיקה לפני שמפרסמים.

מה הכללים מתירים

כלל 3(יא) לכללי הפרסומת קובע שעורך דין רשאי לפרסם המלצות, מכתבי תודה ודירוג במדריכי דירוג, בתנאי שהמידע יימסר באופן שאין בו כדי ליצור רושם מטעה על עורך הדין. מעליו עומד כלל 2א, שאוסר כל פרסומת שעלולה להטעות את הציבור, לפגוע בו או לפגוע בכבוד המקצוע, גם אם כל פרט בה עומד בשאר הכללים.

ארבעה כללים נוספים עוסקים בזהות הלקוח ובאופן ההצגה:

• כלל 3(ה) מתיר תמונה של עורך הדין עם לקוחות, בתנאי שהם הצהירו בכתב שהבינו שהם חופשיים לסרב ושהשירות לא הותנה בפרסום. ההסכמה מבטאת את הבנת הלקוח לפרטי הפרסום, כולל איפה התמונה תופיע ולכמה זמן, וההיתר תקף רק כל עוד ההסכמה בתוקף.
• כלל 3(ט) מתיר לציין שמות של לקוחות באתר של עורך הדין, באותם תנאי הסכמה.
• כלל 3(ד) מתיר סרטונים, תמונות ואיורים בפרסומת, בתנאי שיש להם קשר לשירות, שאין בהם רושם מטעה, שאין בהם זלזול בעורך דין אחר ושאין בהם פגיעה בכבוד המקצוע.
• כלל 5 מתיר לתת מידע על המשרד, על הניסיון ועל התיקים שבהם עורך הדין היה מעורב, ללקוחות ולמי שפונה אליו. גם כאן התנאי זהה, בלי רושם מטעה.

לפי דיווח בכלכליסט מספטמבר 2019, ועדת האתיקה הארצית אסרה להציג תמונות מטושטשות של לקוחות. לפי הדיווח, מותרת רק תמונה גלויה, בהסכמה מלאה, עם ציון לצד התמונה שהלקוח אישר את הפרסום. הוועדה ראתה בתמונות המטושטשות פרסומת שפוגעת בכבוד המקצוע ובכבוד הלקוח.

איפה מותר לפרסם המלצה, לפי ערוץ

כלל 3(א) מונה את האמצעים שבהם מותרת פרסומת, וביניהם אתרי אינטרנט, רשתות חברתיות ויישומונים ייעודיים לעורכי דין, למעט אתרים שפוגעים בכבוד המקצוע ופרסומת קופצת. ההמלצה עצמה מותרת בכל אחד מהם לפי כלל 3(יא), אבל התנאים משתנים לפי מה שמופיע לצדה. הטבלה מסכמת את מה שהכללים אומרים, ובעמודה האחרונה את הדרך שבה אנחנו עובדים כשהכלל לא מכריע.

שתי הערות לטבלה. הקריאה שלנו את כלל 3(ט) היא שההיתר לשם לקוח נוסח במפורש לאתר, ולכן מחוץ לאתר אנחנו לא מציגים שם בלי ייעוץ של המשרד, גם אם יש הסכמה. ובניוזלטר חל גם חוק הספאם, שמאפשר תביעה בלי הוכחת נזק של עד ₪1,000 לכל הודעה. את התנאים לשליחה פירטנו בעמוד חוק הספאם לעורכי דין.

טופס הסכמה, מה צריך להופיע בו

כדי שהמלצה עם שם, תמונה או סרטון תעמוד בכללים, ההסכמה צריכה להיות בכתב ולכלול:

1. מה בדיוק יפורסם, כלומר הטקסט, השם, התמונה או הסרטון.
2. איפה זה יפורסם, למשל אתר המשרד, פרופיל בגוגל או רשת חברתית מסוימת.
3. לכמה זמן, ושאפשר לבטל את ההסכמה בכל עת.
4. הצהרה שהלקוח הבין שהוא חופשי לסרב.
5. הצהרה שהשירות לא הותנה בהסכמה לפרסום.
6. תאריך וחתימה.

הנה נוסח שאפשר להתאים לשפה של המשרד, אחרי בדיקה של עורך הדין.

אני, [שם], מסכים/ה שמשרד [שם המשרד] יפרסם את ההמלצה שכתבתי, בנוסח המצורף, יחד עם [השם המלא שלי / שמי הפרטי בלבד / התמונה שלי]. הפרסום יופיע ב[אתר המשרד / עמוד המשרד ברשת ___] עד [תאריך]. הבנתי שאני חופשי/ה לסרב, ושהשירות שקיבלתי ושאקבל מהמשרד אינו מותנה בהסכמה הזו. אני יכול/ה לבטל את ההסכמה בכל עת בהודעה למשרד, והפרסום יוסר. תאריך וחתימה.

את טופס ההסכמה שומרים לצד העותק של הפרסום עצמו. כלל 3א מחייב לשמור עותק של כל פרסומת שלוש שנים מיום שהפסיקה לרוץ, יחד עם רישום של מקומות הפרסום ומועדיו, ולהמציא אותם ללשכה לפי דרישה. ההסכמה היא מה שמוכיח שהפרסום היה מותר.

שלושה פרטים מעשיים שמשרדים מפספסים:

• ביטול הסכמה. כשלקוח חוזר בו, ההיתר לפי 3(ה) ו־3(ט) נגמר. צריך לדעת איפה ההמלצה מופיעה כדי להוריד אותה מכל המקומות, כולל מודעות פעילות. לכן הטופס מפרט את המקומות, ולכן אנחנו מחזיקים רשימה שלהם.
• תוקף. הסכמה בלי תאריך סיום מחייבת לבדוק כל כמה זמן שהלקוח עדיין מסכים. תאריך מפורש פותר את זה.
• מי חותם. רק הלקוח עצמו. הסכמה של בן זוג או של מנהל בחברה לא מחליפה את ההסכמה של מי שמופיע.

ההמלצה היא גם מידע אישי. שם של אדם יחד עם העובדה שפנה לעורך דין לענייני גירושין חושף מידע על צנעת חיי המשפחה, שתיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות מגדיר כמידע בעל רגישות מיוחדת. על הצד הזה כתבנו בעמוד תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות.

ביקורות מגוגל על אתר המשרד

משרדים רבים מציגים באתר רצועה של ביקורות מגוגל. זה מותר לפי כלל 3(יא), אבל ההעתקה לאתר משנה את התמונה בשלוש דרכים.

שמות הכותבים. בגוגל הכותב בחר לפרסם בשמו. באתר המשרד אלה ״שמות של לקוחות״ שמוצגים באתר של עורך הדין, וכלל 3(ט) מתנה אותם בהסכמה בכתב. לא מצאנו החלטה שעוסקת בזה, ולכן ברירת המחדל שלנו היא שם פרטי ואות ראשונה, או ציטוט בלי שם, ושם מלא רק עם טופס חתום.

בחירה של מה מציגים. גילוי הדעת של הרשות להגנת הצרכן מיולי 2021 רואה בהצגה סלקטיבית של ביקורות, בהסתרה של ביקורות שליליות ובעריכה או דילול של ביקורות שפורסמו הטעיה לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן. לא מצאנו החלטה שמחילה את גילוי הדעת במפורש על משרד עורכי דין, אבל כלל 2א מגיע לאותה תוצאה מכיוון אחר. רצועה שמציגה רק חמישה כוכבים ליד הכיתוב ״מה הלקוחות אומרים״ יוצרת רושם שזו התמונה כולה. הפתרון הפשוט הוא להציג את הדירוג הממוצע ואת מספר הביקורות, עם קישור לפרופיל המלא.

סימון בנתונים מובנים. לפי ההנחיות של Google Search Central, עמודים של עסק שמסמן ביקורות על עצמו בסוג LocalBusiness או Organization אינם זכאים להצגת כוכבי דירוג בתוצאות החיפוש. גוגל גם אוסרת לסמן ביקורות או דירוגים שנאספו מאתרים אחרים. כלומר, סימון של ביקורות מגוגל על אתר המשרד לא יביא כוכבים בתוצאות, ועלול להיחשב סימון מטעה.

יש גם נקודה טכנית ליד כלל 3(ח), שקובע שאתר של עורך דין לא יכלול, במישרין או בעקיפין, פרסומות של אחרים. חלק מהווידג׳טים לתצוגת ביקורות מוסיפים לוגו או קישור פרסומי של הספק. שווה לבחור כלי שמאפשר להסיר אותם, או להציג את הביקורות כטקסט רגיל.

אתרי דירוג, מה נפסל

החלטה 10/20. עורך דין שאל אם מותר לפרסם באתר שבנוי כמו אתרי דירוג רופאים, עם ציוני כוכבים שנותנים לקוחות אחרי שעורכי הדין עצמם הפנו אותם לכתוב חוות דעת. הוא הסתמך על החלטה קודמת, שפורסמה בגיליון 65 של העלון, שהתירה דירוג במדריכי דירוג. הוועדה השיבה שלא. אתר כזה הוא כלי שיווקי ולא מדריך דירוג עצמאי, וציונים שנראים כמו מדריך צרכנים אובייקטיבי עלולים להטעות את הציבור ולפגוע בכבוד המקצוע.

עמלה לפי עסקה, החלטה 218/24. אתר שמדרג בעלי מקצוע, ובעיקר עורכי דין, גבה עמלה מכל עסקה עם לקוח שהגיע דרכו. הוועדה קבעה שכל תגמול שקשור להפניה אסור, גם כשאינו אחוז משכר הטרחה. בהחלטה יש פרט נוסף שנוגע ישירות להמלצות. כדי לקבל דירוג ראשוני, עורך הדין נדרש לשלוח לאתר חשבוניות של לקוחות עם מספרי הטלפון שלהם, והוועדה קבעה שהעברה כזו מפרה את חובת הסודיות. את צד ההפניות פירטנו בעמוד רכישת לידים לעורכי דין.

הקו שנוצר משתי ההחלטות:

ביקורות בגוגל הן מקרה אחר, כי גוגל לא מוכרת דירוג ולא גובה לפי לקוח. את הדרך לבקש ביקורות ולענות עליהן בלי לחשוף פרטים פירטנו בעמוד גוגל מפות וביקורות לעורכי דין, ואת הנוסחים לתגובה במדריך מענה לביקורת שלילית. הפורטלים המשפטיים הם מקרה ביניים, ושם כדאי לבדוק את מודל התשלום לפני שמבקשים מלקוחות לכתוב. בבדיקה של Semrush שעשינו באוקטובר 2026, din.co.il הופיע 518 פעמים כמקור בתשובות של מנועי AI בתחום המשפטי, ו־lawreviews.co.il הופיע 153 פעמים. על המשמעות כתבנו במדריך הפורטלים המשפטיים ש־AI מצטט.

תוצאות של תיקים ו״אחוזי הצלחה״

בהחלטה 83/24, שפורסמה בגיליון 77 במרץ 2025, קבעה ועדת האתיקה שפרסום של ״אחוזי הצלחה גבוהים״ עלול להטעות, כי הוא מציג את התוצאה ולא את השירות המקצועי שניתן בפועל. הנימוק הוא שעורך הדין קובע לעצמו מה נחשב הצלחה. הדוגמה של הוועדה הייתה תביעה של מיליון שקל שהסתיימה בפשרה של 100,000 שקל, ושעורך הדין יכול להציג כהצלחה גם בניגוד לעמדת הלקוח. הוועדה הודיעה שתראה בפרסום כזה עבירת אתיקה מיום פרסום ההחלטה.

הכיוון הזה לא חדש. בעלון 54 כתב יו״ר ועדת האתיקה הארצית דאז שמודעה שיש בה הבטחה בנוסח ״אצלנו תזכה תמיד״ אסורה, ושההקלות בפרסום לא ויתרו על אף כלל אחר, ובהם חובת הסודיות והאיסור על שידול.

המלצה של לקוח יכולה להכיל בדיוק את מה שאסור למשרד לכתוב בעצמו. לקוח שכותב ״הם השיגו לי פי שלושה ממה שהציעו״ מתאר תוצאה. כשהמשרד בוחר את הציטוט הזה ומציב אותו במודעה, זה כבר פרסומת של המשרד, והיא נבחנת לפי כלל 2א ולפי ההיגיון של החלטה 83/24. לכן אנחנו מעדיפים לפרסם ציטוטים על השירות עצמו, כמו זמינות, הסבר של התהליך ויחס, ולא ציטוטים על סכומים או על ״ניצחון״.

לא מצאנו החלטה שעוסקת ישירות בפרסום פסק דין שהמשרד זכה בו. פסק דין שפורסם ברבים הוא מידע ציבורי, אבל הניסוח סביבו כפוף לכלל 2א, ופרטי הלקוח כפופים לחובת הסודיות.

סיפורי לקוחות וחובת הסודיות

כלל 19 לכללי האתיקה מחייב לשמור בסוד כל דבר שהובא לידיעת עורך הדין בידי לקוח או מטעמו תוך כדי מילוי תפקידו, אלא אם הלקוח הסכים במפורש אחרת. כלל 20 מחייב את עורך הדין להעמיד את העובדים שלו על חובת הסודיות, וזה כולל עובד במשרד שמנהל את הרשתות והאתר.

בדיני משפחה יש שכבה נוספת. לפי סעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט, עניני משפחה נדונים בדלתיים סגורות, אלא אם בית המשפט הורה אחרת. סעיף 70(א) אוסר לפרסם דבר על דיון שהתנהל בדלתיים סגורות בלי רשות בית המשפט, והעונש לפי סעיף 70(ו) הוא עד שישה חודשי מאסר. סעיף 70(ג1) אוסר לפרסם שם של מי שתובע פיצויים על נזקי גוף בלי הסכמתו או רשות בית המשפט. כלומר, בתיקי משפחה גם הסכמה של הלקוח לא מתירה לספר מה נאמר בדיון.

ועדות האתיקה עוסקות בזה בפועל. בגיליון 79 מתוארים שני מקרים. בראשון הוחלט להעמיד לדין משמעתי עורכת דין שסיפרה בראיון לתקשורת על דברים שנאמרו בדיון בדלתיים סגורות. ההליך עדיין התנהל כשההחלטה פורסמה. בשני, החלטה 252/24, נדונה תלונה על פוסטים בפייסבוק על פסק דין של בית הדין לעבודה, שלפי המתלונן אפשרו לזהות את התיק. באותו גיליון הוזכרה החלטה 121/19, שלפיה עורך דין שייצג צד בגישור לא רשאי לפרסם מידע שנמסר, נאמר או הוצג בהליך בלי הסכמה מפורשת של כל הצדדים.

המשמעות לסיפורי לקוחות באתר:

• הסרת שם לא מספיקה. בדיני משפחה עיר, גיל, מקצוע ומספר ילדים מספיקים כדי לזהות אדם.
• הסכמה מפורשת בכתב גם לסיפור אנונימי.
• מורידים כל פרט מזהה, ומשנים פרטים שאינם מהותיים לסוגיה.
• בלי סכומים שאינם מוצגים בהקשר שלהם.
• בלי שום דבר מהדיון עצמו כשהדיון היה בדלתיים סגורות, ובלי פרטים מגישור.

דוגמה לעבודה על טיוטה. נניח שהטיוטה הראשונה הייתה ״אב לשלושה מרמת גן, מהנדס בן 42, פנה אלינו אחרי שאשתו ביקשה להעביר את הילדים לאילת. בדיון השופטת אמרה ש… ובסוף קיבלנו משמורת משותפת״. בטיוטה יש ארבעה פרטים מזהים (עיר, מקצוע, גיל, מספר ילדים), יעד מעבר שמזהה את הצד השני, ציטוט מדיון בדלתיים סגורות ותוצאה. מה שנשאר אחרי עריכה הוא ״הורה פנה אלינו כשהצד השני ביקש להעתיק את מקום המגורים של הילדים לעיר רחוקה. הסברנו לו אילו שיקולים בית המשפט בוחן בבקשת העתקת מגורים, ומה התהליך״. זה מתאר את השירות ואת הסוגיה, ועדיין צריך הסכמה בכתב של הלקוח לפני פרסום.

ביקורות מזויפות ודיני הגנת הצרכן

מעבר לכללי הלשכה, חוק הגנת הצרכן אוסר הטעיה בכל עניין מהותי. בינואר 2021 פרסמה הרשות להגנת הצרכן טיוטת הנחיה על ביקורות ברשת, וביולי 2021 פרסמה גילוי דעת בנושא. לפי הדיווח על גילוי הדעת, אלה המצבים שהרשות רואה בהם הטעיה:

• ביקורת מזויפת, כלומר ביקורת של צרכן שלא קיים או של מי שלא השתמש בשירות, או הצגה של ביקורת כאילו כתב אותה לקוח אמיתי כשהעסק לא יכול לאמת זאת.
• ביקורת בתמורה שלא מגלים לידה שניתנה עליה תמורה. ביקורת כזו היא פרסומת ולא חוות דעת.
• הבטחה לפרסם רק ביקורות חיוביות, או רמז ללקוח שיקבל משהו על ביקורת.
• הצגה סלקטיבית, הסתרה של ביקורות שליליות, עיכוב שלהן מסיבות עסקיות, או עריכה ודילול של ביקורות שפורסמו. החריג הוא תוכן בלתי חוקי, כמו פגיעה בפרטיות, גידופים, איומים או לשון הרע.
• דירוג ממוצע שלא מגלה אם הוא כולל ביקורות שניתנה עליהן תמורה.

מדיניות התוכן של גוגל מגיעה מאותו כיוון. היא אוסרת ביקורות ששולמה עליהן תמורה, בכסף או בשווה כסף, ביקורות שפורסמו מכמה חשבונות בידי אדם אחד או לבקשתו, וביקורות של מי שיש לו ניגוד עניינים בגלל העסקה נוכחית או קודמת, קשר חוזי או קשר משפחתי. היא גם אוסרת לבקש ביקורות חיוביות באופן סלקטיבי, להניא לקוחות מביקורת שלילית, ללחוץ על לקוחות לכתוב ביקורת במקום, להציב לעובדים יעד של מספר ביקורות, או לבקש תוכן מסוים.

לכן אנחנו לא כותבים המלצות בשם לקוחות, לא מנסחים ללקוח ״טיוטה לביקורת״, לא מסננים ביקורות, ולא מציגים באתר של משרד רק את הציטוטים הטובים מתוך ביקורת. מה שעולה לאתר הוא מה שהלקוח כתב, עם הסכמה מתועדת, ובמקום שהמשרד אישר.

כשסוכנות מנהלת את ההמלצות

בהחלטה 361/2024 ניסה עורך דין להטיל את האחריות למודעה מטעה על חברת הפרסום שלו, שלטענתו פרסמה אותה בלי לשלוח לו לבדיקה. ועדת האתיקה של מחוז דרום לא קיבלה את ההסבר. היא ראתה כבלתי סביר שעורך הדין לא בדק את המודעה לפני שהופצה, ציינה שהוא כבר האשים את חברת הפרסום במקרה קודם, ודרשה ממנו תגובה רשמית שתסביר אילו הנחיות נתן לחברה ואיך המודעה עלתה בלי פיקוח שלו. המודעה רצה בשם המשרד, והמשרד אחראי לה. זה נכון גם להמלצות. אם הסוכנות בחרה ציטוט מטעה, הציגה שם בלי הסכמה או ביקשה ביקורות רק מלקוחות מרוצים, ההפרה היא של המשרד.

חלוקת האחריות שאנחנו עובדים לפיה:

אנחנו עובדים רק עם משרדי עורכי דין, בריטיינר חודשי ולא בתשלום לפי פנייה. כל מודעה רצה בשם המשרד, והמשרד מאשר כל מודעה לפני שהיא עולה. הלקח מהחלטה 218/24 חל גם כאן. לאסוף ביקורות לא מחייב להעביר רשימת לקוחות לגורם חיצוני, ובקשה שיוצאת מהמשרד עצמו, בנוסח אחיד, משאירה את פרטי הלקוחות במשרד. הנוסחים לפי ערוץ, והרגעים בתיק שבהם שולחים אותם, מפורטים במדריך איך מבקשים ביקורת בלי לחשוף פרטי לקוח.

רשימת בדיקה לפני שמפרסמים המלצה

לפני שהמלצה עולה לאתר, לרשת או למודעה, עוברים על הרשימה הזו. כל ״לא״ עוצר את הפרסום.

1. ההמלצה נכתבה בידי לקוח אמיתי, במילים שלו, בלי טיוטה מהמשרד.
2. לא ניתנה עליה תמורה, הנחה או טובה אחרת.
3. אם מופיע שם, תמונה או סרטון, יש טופס הסכמה חתום שמפרט מה, איפה ועד מתי.
4. הטופס כולל הצהרה על חופש לסרב ועל כך שהשירות לא הותנה בפרסום.
5. אין בה פרט שמזהה את הלקוח בלי הסכמה, ואין בה פרט על הצד השני.
6. אין בה דבר ממה שנאמר בדיון בדלתיים סגורות או בגישור.
7. אין בה אחוזי הצלחה, הבטחה לתוצאה או סכום מנותק מהקשר.
8. היא לא מזלזלת בעורך דין אחר.
9. אם היא מוצגת כחלק מאוסף ביקורות, האוסף לא מסונן, או שמופיע לצדו הדירוג הכולל וקישור למקור.
10. בתוכן ממומן, מופיע סימון ״פרסומת״.
11. עורך הדין שמכיר את התיק אישר את הנוסח הסופי.
12. נשמר עותק של הפרסום, המקום והמועד, לצד טופס ההסכמה.

כמה המלצות צריך, ואיך מודדים

לפי גוגל, הדירוג בתוצאות המקומיות נקבע מרלוונטיות, מרחק ובולטות, ומספר הביקורות והדירוג הם חלק מהבולטות. הצד של הלקוח מגיע מסקר הצרכנים של BrightLocal לשנת 2026. הסקר נערך בארצות הברית ולא מפריד בין שירותים משפטיים לתחומים אחרים, ולכן הוא מראה כיוון ולא מספר מדויק למשרד בישראל:

• 97% מהנשאלים קוראים ביקורות על עסקים מקומיים.
• 68% שוקלים רק עסקים עם דירוג של ארבעה כוכבים ומעלה.
• 47% לא יפנו לעסק עם פחות מ־20 ביקורות.
• 74% מחפשים ביקורות שנכתבו בשלושת החודשים האחרונים.
• 89% מצפים שבעל העסק יענה לביקורות.

דוגמה לחישוב, עם הנחות שכל משרד מחליף במספרים שלו. משרד לדיני משפחה שמסיים 10 תיקים בחודש שולח בקשה לכל הלקוחות שסיימו, ואחד מכל ארבעה כותב. זה 2.5 ביקורות בחודש. משרד שמתחיל עם 5 ביקורות יגיע ל־20 אחרי 6 חודשים (15 ÷ 2.5), ובכל רגע יהיו בפרופיל 7 עד 8 ביקורות משלושת החודשים האחרונים. אם המשרד מבקש רק מלקוחות ״מרוצים״, למשל מ־4 לקוחות בחודש, באותו שיעור היענות הוא יקבל ביקורת אחת בחודש ויגיע ל־20 רק אחרי 15 חודשים, וגם יפר את מדיניות גוגל בדרך.

מה כדאי למדוד כל חודש:

המספרים האלה מופיעים בדוח החודשי שלנו, ליד מספר הפניות החדשות. אם תרצו לראות איך הפרופיל והביקורות של המשרד נראים מול המשרדים שמעליכם במפה, זה חלק מבדיקת משפך הפניות.

המידע בעמוד הזה כללי ואינו ייעוץ משפטי או חוות דעת אתית. הוא נכתב על ידי צוות Reboost על בסיס לשון החוק, הכללים וההחלטות שפורסמו בעלוני האתיקה של לשכת עורכי הדין. בשאלה על מקרה מסוים כדאי לפנות לוועדת האתיקה של המחוז.

מקורות

• כללי לשכת עורכי הדין (פרסומת), התשס״א 2001
• כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ״ו 1986, כללים 19 ו־20
• עלון אתיקה מקצועית גיליון 77 (מרץ 2025), החלטות 10/20 ו־83/24
• עלון אתיקה מקצועית גיליון 78, החלטה 361/2024
• עלון אתיקה מקצועית גיליון 79, החלטה 218/24
• עלון אתיקה מקצועית גיליון 79, החלטה 121/19 על חיסיון הגישור
• עלון אתיקה מקצועית גיליון 79, החלטה 252/24 ופרסום על דיון בדלתיים סגורות
• חוק בתי המשפט, סעיפים 68 ו־70
• מכללת קולמן, עלון אתיקה מקצועית גיליון 54, ״על המותר והאסור בפרסומת של עורכי דין״
• כלכליסט, ועדת האתיקה על תמונות לקוחות מטושטשות (ספטמבר 2019)
• הרשות להגנת הצרכן, טיוטת הנחיה על ביקורות ברשת (ינואר 2021)
• שיבולת, סקירת טיוטת ההנחיה על חוות דעת ודירוגים ברשת (ינואר 2021)
• ice, גילוי הדעת של הרשות להגנת הצרכן על ביקורות ברשת (יולי 2021)
• Google, מדיניות התוכן שמשתמשים מוסיפים (ביקורות)
• Google Search Central, נתונים מובנים לביקורות
• Google, איך נקבע הדירוג בתוצאות המקומיות
• BrightLocal, Local Consumer Review Survey 2026

צוות Reboost · עודכן לאחרונה ב־22.10.2026